בניגוד לתזה הרווחת, עופר לוי לא מושלם

בהמשך לכתבת הביקורת שעלתה באתר בשבוע שעבר על האלבום החדש של משה פרץ, לא יכולתי להתעלם מהתגובות (ולא, אני לא מעשן כלום לפני שאני כותב משהו) שחלקן פסלו את דעותיי וכמו כן האדירו את עופר לוי, לא שזה לא טוב, רק צריך לדעת על מה להחמיא.

נתחיל דווקא מהסבר קצר על כל נושא המקאמאת (מקאמים), רובם הגדול של המאזינים אינם מכירים ולא יודעים על מה מדובר. אז מה זה בכלל מקאם? על רגל אחת, מקאם בדומה לסולם מוסיקלי הוא בעצם סדרת צלילים מסוימת אשר גובהם מוגדר על פי המרווחים בין הצלילים של כל מקאם ומקאם. החשיבות של המקאם באה באזור צליל הבסיס כלומר הצליל המודגש והמורגש, ההבדל בין השירים המערביים למזרחיים (ושאני אומר מזרחיים אני מתכוון לערבית, טורקית, כורדית וכד') הוא בכך שבשירים המערביים המרווחים בסולם לצורך העניין נעים בדרך כלל חצאי טונים וטונים שלמים (ולא נזניח גם את הטריטונים של הסינים, היפנים, ההודים שנעים ב-3 טונים ו-6 חצאים), במוסיקה המזרחית לעיתים יש גם בנוסף למרווחי הטון והחצי טון מרווחים של 3/4 טון מה שאנחנו מכירים כרבע טון ואף פחות במקאמים 'מיוחדים' כמו "סיקה בלאדי", שהמרווח הקטן מצליח להישמע כמו זיוף לחלק מהאוזניים שלא רגילות למוזיקה הזו.

עשה רבעי טון באלבומו החדש. משה פרץ (צילום: רונן אקרמן)

את המקאמים תוכלו למצוא ולשמוע גם בשירים מערביים וגם שירים מזרחיים בעיקר שכל השיר נע על מקאם מסוים, כפי שכתבתי למעלה השינוי במוזיקה המזרחית הוא הדגש בין המקאם בו הזמר/היוצר משתמש על מנת להעביר למאזין חוויה והרגשה מסוימת. המקאמים כעיקרון במקומות מסוימים או בשירים שלמים נועדים בעיקר לבטא: עצב, כאב, רגש, געגוע, אהבה, אכזבה.

ועכשיו לעניינו, אם זמר מסוים לא נוגע במקאמים מסוימים או לא יודע לבצע שירה על מקאם מסוים לא פוסל אותו ולא גורם לו להיות זמר "פחות טוב", וכאן אני רוצה להרחיב על הזמר עופר לוי בהמשך לתגובות הסוערות שתקפו אותי בטור הקודם. לדעתי - ולא אמרתי אחרת בטור ההוא - שעופר לוי הוא זמר מצוין, ללא שום עוררין. יש לו הרבה ניסיון, הרבה שירים שהוא הטמיע במוסיקה מזרחית כמו שאף זמר לא הצליח, כמעט בכל מפגש קריוקי בין חברים או אירוע, ישמיעו שיר שלו והכי חשוב צבע הקול שלו ניחן ב-"סורס" שרק הגרון שלו יודע להוציא. אבל יחד עם זאת, תנשמו עמוק, זה לא אומר שהוא עושה הכל טוב באופן מושלם.

עופר לוי משתמש בעיקר במקאמים חיג'אז, באייאתי, שורי ופה ושם גם נהוונד שלעיתים איזור הדגש שלהם נשמע דומה, הוא בוחר להשתמש בהם כי אכן המקאמים הללו באים לתת למאזין הרגשה של עצב וגעגוע כמיטב שיריו הנוגים. יש לו שירים שלמים שאכן נוגעים במקאמים האלה, הוא מבצע אותם באופן מושלם, אבל, יש לעופר שירים על מקאם באייאת ובהם ניכר משהו מעניין שיש צורך לשים אליו לב. מקאם באייאת, המקאם כמעט הכי חשוב במוסיקה הערבית, שמו מגיע מהשם בית מכיוון שנחשב למקאם הבית!

עופר לוי. לא שר את הרבע שבמקאם באייאת 

משמע, המקאם הכי בסיסי, ובנוגע אליו עופר לוי לא שר את הרבע שבמקאם זה, שהוא האיזור הכי חשוב בו. השירים "כוכבי מרום", "רוצה בך", "בדרך לחופה" הם על המקאם הזה אך בשירה שלהם הוא לא משתמש במאקם, לא תשמעו את לוי נוגע ברבע טון שבמקאם למרות שכל השיר מונח על אותו הבסיס. בהופעות ה-מיוחדות שלו תצא הנשמה עד שאולי תשמעו אותו נוגע טיפה ברבע, שלא נדבר על האלבומים ששם מעולם לא שמעתי את עופר לוי נוגע ברבע טון בשום שיר אולפן שהוציא עד כה. ואם טעיתי, אני אשמח לשמוע.

מכאן אעבור בנוגע להשוואה שחלקתי בביקורת על אלבומו החדש של משה פרץ. ב"סימני הזמן", פרץ לא התבייש ונגע בשני שירים ("מיליונים" ו-"לילה לבן") ברבע טון נעים כפי שפירטתי בכתבה הקודמת (אמנם בשיר "לילה לבן" הייתה נגיעה קטנה רק בסוף השיר, אבל היא הייתה). העובדה הזו לא פוסלת אף זמר ולא גורמת למישהו להיות יותר טוב או פחות טוב, אבל כשמגיע זמר ובאלבום שלו משחק יפה עם רבע היכן שהוא צריך זה באמת יאמר לזכותו, ואמרתי שאפו משה פרץ! לזמרים שבנינו ודאי ידוע שלא קל להוציא רבע טון מהגרון. 

מכאן אנצל את הבמה כדי לספר לכם על כמה זמרים נוספים כמו יניב בן משיח, אלי לוזון, איציק קלה וחיים משה שהם מקצוענים עם הרבה ניסיון ובעלי ידע נרחב במקאמאת. הזמרים הללו יודעים לבצע כמעט את הכל. רוב הקוראים כאן בוודאי יסכימו איתי, אך מה עם זמרים פחות מוכרים שאינם מקבלים חשיפה מספקת? אני מכיר לפחות שניים כאלה, שי שלום, ונטלי פרץ. מי שהיה בהופעה של אחד מהם או של שניהם ובעל אוזן טובה (אני מדבר על נטו הגשה) יבין שמדובר בזמרים לא פחות טובים מהמוזכרים בכתבה. שלום יודע להכניס את המקאם שהוא רוצה בכל רגע נתון בכל שיר ויידע להתאים את המילה לתחושה ולרגש של המקאם. נטלי פרץ מצידה היא זמרת עם הרבע הייחודי אשר יודעת לרגש עם מקאם באייאת. לא מכירים אותם? צאו להופעות, שווה כל רגע בעיקר למוסיקאים שבינינו..

-- 

הכתוב הינו טור אישי